פסק-דין בתיק ת"ק 1929-03-12

1. התובעת הגישה תביעה על סך 4,000 ש"ח אשר עניינה ביטול עסקה שנעשתה בין הצדדים והשבת הסך 1,502 ש"ח אשר שולם במסגרתה לנתבע. כן תובעת התובעת במסגרת התביעה פיצוי בסך 2,500 ש"ח בגין עגמת נפש אשר לפי הנטען נגרמה לה כתוצאה מן העניין.

2.  אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 4.10.11 רכשה התובעת מן הנתבע תוכנה לניהול עסק בשם "עסקית" (להלן: "התוכנה").

הצדדים מסכימים כי העסקה בין הצדדים נעשתה באמצעות הטלפון וכי התוכנה הותקנה ע"י הנתבע ישירות למחשבה האישי של התובע באמצעות תקשורת אינטרנט וכי התובעת שילמה עבור התוכנה והתקנתה סך 1,502 ש"ח.

3. התובעת טוענת כי, במהלך שלושת הימים שלאחר התקנת התוכנה התברר לה כי התוכנה אינה מתאימה לדרישות עסקה וכן היא נתקלה בתקלות רבות בתכנה. על כן, יצרה התובעת קשר טלפוני עם הנתבע וביקשה לבטל את העסקה ולהשיב לידיה את כספים ששילמה עבורה.

הנתבע סרב לבקשתה של התובעת ולאחר דין ודברים בין הצדדים, הציע לתובעת, לפנים משורת הדין, לזכותה בסך 50% משווי העסקה וזאת בתנאי שהתוכנה תוסר ממחשבה וכי תתחייב כי אין לה תביעות נוספות נגדו.

התובעת סירבה להצעה ומשלא הושבו לה הכספים ששילמה במסגרת העסקה, הגישה התביעה דנן.

4. בדיון שהתקיים בבית המשפט העידה התובעת כי, הגיעה אל הנתבע באמצעות אתר האינטרנט שלו. באתר האינטרנט היו מצויות מצגות הדמיה של פעילות התוכנה, כך שהיה באפשרותה לנסות את התוכנה באמצעות תוכנות ההדמיה שבאתר טרם רכישת התכנה, אך התובעת הודתה כי לא טרחה לעשות כן.

התובעת העידה, כי שוחחה טלפונית עם מאן דהוא מעסקו של הנתבע, אשר התקין את התוכנה במחשבה של התובעת באמצעות השתלטות על המחשב מרחוק וכן מסר לתובעת קוד להפעלת התכנה במחשב.

לאחר שלושה או ארבעה ימים בהם נתקלה התובעת בתקלות וכן הבחינה כי חלק מן הפונקציות אינן ניתנות לשימוש על ידה, החליטה התובעת לבטל את העסקה ופנתה לנתבע, אשר סרב לבטלה.

5. התובעת טוענת כי בהתאם לסעיף 14ג' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הגנת צרכן"), זכאית הייתה לבטל את העסקה בהודעה עד 14 ימים מיום התקנת התכנה במחשבה וכי עשתה כן בתוך המועד האמור. 

עוד טענה התובעת בכתב התביעה, כי הואיל ותוכנה הוחרגה מהגדרת "מידע" בהתאם לחוק המחשבים, תשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק המחשבים"), הרי שאין העניין נכנס לגדר הקבוע בסע' 6(א)(7) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א - 2010 (להלן: "תקנות ביטול עסקה") ועל כן, היה באפשרותה לבטל העסקה בהתאם לתקנות ביטול עסקה הנ"ל.

6. הנתבע הודה כי התובעת רכשה התוכנה באמצעות שיחה טלפונית וכי התוכנה הותקנה במחשבה של התובעת באמצעות אינטרנט.

הנתבע הסביר בדיון בהרחבה על התכנה ואופן התקנתה ופירט, כי ניתן לרכוש חבילה בסיסית של התכנה וכן חבילות מורחבות יותר של פונקציות התוכנה. הנתבע העיד, כי כאשר לקוח רוכש חבילה מצומצמת של התוכנה ומבקש להשתמש בפונקציות של התוכנה אשר לא רכש, מספק לו הנתבע קוד, אשר תוקפו מוגבל ליום אחד בלבד, לצורך שימוש באותה פונקציה מורחבת של התוכנה אשר הלקוח לא רכש.

הנתבע הודה, כי התובעת רכשה את החבילה המורחבת ביותר של התוכנה, המאפשרת לבצע את כל הפונקציות אשר תוכנתה התוכנה לבצע. נוכח האמור, היה על הנתבע לספק לתובעת קוד אשר יאפשר שימוש בלתי מוגבל בכל פונקציות התוכנה, אלא, שחלה טעות והקוד שניתן לתובעת היה קוד המוגבל למספר פונקציות בלבד ועל כן לא התאפשר לתובעת להשתמש בכל פונקציות התוכנה, כפי שביקשה. הנתבע ציין, כי אילו הייתה התובעת מתאזרת בסבלנות וממתינה מספר ימים נוספים, ניתן היה לפתור את הבעיה אך התובעת ביקשה מיד לבטל את העסקה.

7. עיון בסעיף 14ג' לחוק הגנת הצרכן, עליו הסתמכה התובעת, מלמד כי הסעיף מתייחס לעסקת שיווק מרחוק. עסקת "שיווק מרחוק" הוגדרה בסעיף 14ג'(ו) כך:

"פנייה של עוסק לצרכן באמצעות דואר, טלפון, רדיו, טלוויזיה ותקשורת אלקטרונית... במטרה להתקשר בעסקה שלא בנוכחות משותפת של הצדדים, אלא באחד האמצעים האמורים".

8. מעדויות הצדדים עלה, כי הנתבע לא היה זה שפנה לתובעת אלא דווקא ההיפך ועל כן, בענייננו, אין מדובר בעסקה של שיווק מרחוק. נוכח האמור, סעיף 14ג' הנ"ל אינו רלבנטי לעניין הנדון.

9. על ענייננו חלות תקנות ביטול עסקה האמורות לעיל. סעיף 6 לתקנות ביטול עסקה מפרט המקרים בהם לא יחולו התקנות.

בסע' 6(7) לתקנות נקבע, כי זכות הביטול כאמור בתקנות לא תחול לגבי "מידע" כהגדרתו בחוק המחשבים. אכן, צודקת התובעת כי הגדרת "מידע" בחוק המחשבים מחריגה תוכנה מבין יתר הרכיבים אשר פורטו במסגרתה. אלא, שמצאתי, כי על העניין הנדון חל דווקא החריג המפורט בסעיף 6(א)(8) שעניינו "טובין הניתנים להחלטה, לשעתוק או לשכפול, שהצרכן פתח את אריזתם המקורית".